תנ"ך על הפרק - תהילים עז - מצודת דוד

תנ"ך על הפרק

תהילים עז

644 / 929
היום

הפרק

לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־ידיתוןיְדוּת֗וּןלְאָסָ֥ף מִזְמֽוֹר׃קוֹלִ֣י אֶל־אֱלֹהִ֣ים וְאֶצְעָ֑קָה קוֹלִ֥י אֶל־אֱ֝לֹהִ֗ים וְהַאֲזִ֥ין אֵלָֽי׃בְּי֥וֹם צָרָתִי֮ אֲדֹנָ֪י דָּ֫רָ֥שְׁתִּי יָדִ֤י ׀ לַ֣יְלָה נִ֭גְּרָה וְלֹ֣א תָפ֑וּג מֵאֲנָ֖ה הִנָּחֵ֣ם נַפְשִֽׁי׃אֶזְכְּרָ֣ה אֱלֹהִ֣ים וְאֶֽהֱמָיָ֑ה אָשִׂ֓יחָה ׀ וְתִתְעַטֵּ֖ף רוּחִ֣י סֶֽלָה׃אָ֭חַזְתָּ שְׁמֻר֣וֹת עֵינָ֑י נִ֝פְעַ֗מְתִּי וְלֹ֣א אֲדַבֵּֽר׃חִשַּׁ֣בְתִּי יָמִ֣ים מִקֶּ֑דֶם שְׁ֝נ֗וֹת עוֹלָמִֽים׃אֶֽזְכְּרָ֥ה נְגִינָתִ֗י בַּ֫לָּ֥יְלָה עִם־לְבָבִ֥י אָשִׂ֑יחָה וַיְחַפֵּ֥שׂ רוּחִֽי׃הַֽ֭לְעוֹלָמִים יִזְנַ֥ח ׀ אֲדֹנָ֑י וְלֹֽא־יֹסִ֖יף לִרְצ֣וֹת עֽוֹד׃הֶאָפֵ֣ס לָנֶ֣צַח חַסְדּ֑וֹ גָּ֥מַר אֹ֝֗מֶר לְדֹ֣ר וָדֹֽר׃הֲשָׁכַ֣ח חַנּ֣וֹת אֵ֑ל אִם־קָפַ֥ץ בְּ֝אַ֗ף רַחֲמָ֥יו סֶֽלָה׃וָ֭אֹמַר חַלּ֣וֹתִי הִ֑יא שְׁ֝נ֗וֹת יְמִ֣ין עֶלְיֽוֹן׃אזכיראֶזְכּ֥וֹרמַֽעַלְלֵי־יָ֑הּ כִּֽי־אֶזְכְּרָ֖ה מִקֶּ֣דֶם פִּלְאֶֽךָ׃וְהָגִ֥יתִי בְכָל־פָּעֳלֶ֑ךָ וּֽבַעֲלִ֖ילוֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה׃אֱ֭לֹהִים בַּקֹּ֣דֶשׁ דַּרְכֶּ֑ךָ מִי־אֵ֥ל גָּ֝ד֗וֹל כֵּֽאלֹהִֽים׃אַתָּ֣ה הָ֭אֵל עֹ֣שֵׂה פֶ֑לֶא הוֹדַ֖עְתָּ בָעַמִּ֣ים עֻזֶּֽךָ׃גָּאַ֣לְתָּ בִּזְר֣וֹעַ עַמֶּ֑ךָ בְּנֵי־יַעֲקֹ֖ב וְיוֹסֵ֣ף סֶֽלָה׃רָ֘א֤וּךָ מַּ֨יִם ׀ אֱ‍ֽלֹהִ֗ים רָא֣וּךָ מַּ֣יִם יָחִ֑ילוּ אַ֝֗ף יִרְגְּז֥וּ תְהֹמֽוֹת׃זֹ֤רְמוּ מַ֨יִם ׀ עָב֗וֹת ק֭וֹל נָתְנ֣וּ שְׁחָקִ֑ים אַף־חֲ֝צָצֶ֗יךָ יִתְהַלָּֽכוּ׃ק֤וֹל רַעַמְךָ֨ ׀ בַּגַּלְגַּ֗ל הֵאִ֣ירוּ בְרָקִ֣ים תֵּבֵ֑ל רָגְזָ֖ה וַתִּרְעַ֣שׁ הָאָֽרֶץ׃בַּיָּ֤ם דַּרְכֶּ֗ךָושביליךוּֽ֭שְׁבִֽילְךָבְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְ֝עִקְּבוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א נֹדָֽעוּ׃נָחִ֣יתָ כַצֹּ֣אן עַמֶּ֑ךָ בְּֽיַד־מֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹֽן׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
על ידותון. בעבור הדתות והדינין שעברו על ישראל או הוא שם כלי נגון: קולי. ארים קולי אל אלהים ואצעק אליו וכאשר ארים קולי יאזין באזניו לשמוע אלי: ביום צרתי. בעת בוא הצרה דרשתי את ה׳‎: ידי. ר״‎ל מכתי תזל עלי כל הלילה ואינה נחלשת ולכן ממאנת נפשי לקבל תנחומין: אזכרה. כשאני זוכר בכובד החורבן לבי הומה: אשיחה. אספר תלאותי ורוחי כפופה ומעונה זה זמן רב: אחזת. מגודל התוגה לא אוכל לישן כאלו אחזת מכסי העין השומרים אותם מן האבק ולא אוכל א״‎כ לסגרם כדרך הישן: נפעמתי. אני נשבר ומוכה עד שלא אוכל לדבר: חשבתי. אני חושב בימי הטובים שהיו לי מימי קדם: שנות עולמים. כפל הדבר במ״‎ש: בלילה. היא העת שמחשבות האדם פנויים ואז אזכור מה שהייתי מנגן בבה״‎מ ואני מדבר עם לבבי ורוחי יחפש לדעת מה יהיה סוף הדבר: הלעולמים. וכי עד עולם יעזוב ה׳‎ אותי וכי לא יוסיף להיות עוד מרוצה לי כאשר היה בימי קדם: האפס. וכי כלה חסדו עד עולם וכי השלים אמרי הנחמות דור דורים ר״‎ל וכי עד עולם יהיו כלים הנחמות לבל יתקיימו: השכח. וכי שכח ה׳‎ לחנן אותנו וכי בעבור האף שחרה בנו סגר את רחמיו עד עולם בתמיה: ואומר. אשיב אמרי אלי אין זה כי אם להביא עלי חיל ורעד לשוב מחטאתי ובעבור זה היתה השתנות בימין עליון ממה שהיתה לשעבר נאדרי בכח רועצת האויב: אזכור. כי אזכור מעשה ה׳‎ אשר לא קצרה ידו: מקדם פלאך. הפלאות שעשית לי מימי קדם: והגיתי. אני מחשב בכל פעליך ובהם אדבר והמה לי למשיב נפש: אלהים. אתה אלהים הן ידעתי כי דרכך לקדש שמך לעשות דין ברשעים אף ידעתי שאין אל גדול כאלהים שיהיה הכח בידו למחות מלנקום נקם: אתה האל. ולא אחר: הודעת. פרסמת עוזך בין העמים: בזרוע. בכח זרועך גאלת את עמך ממצרים: בני יעקב ויוסף. כי יעקב ילדם ויוסף כלכלם ברעב לזה נקראים ע״‎ש שניהם: סלה. ר״‎ל גאולה שלימה עד עולם ולא חזרו להשתעבד בהם: ראוך מים. כאשר ראוך מי הים חלו ורעדו ונסו במקומם: תהומות. עומק המים רגזו ופחדו וכפל הדבר במ״‎ש: זורמו מים עבות. העננים נטפו מים כזרם בעת עברם בים להומם את מצרים: קול. זה קול הרעם: חצציך. הם הברקים שהם חציו של מקום: בגלגל. קול רעם בא בגלגלי מרכבות פרעה כמ״‎ש ויסר את אופן מרכבותיו (שמות יד): האירו. הברקים היו גדולים עד שהאירו בכל העולם וכל הארץ רגזה ורעשה: בים דרכך. עשית דרכך בים: ושבילך. כפל הדבר במ״‎ש: לא נודעו. לא היה ניכר מדרך עקבות הרגל כי מיד חזר הים לאיתנו לכסות על מצרים: נחית כצאן. כמו הרועה מנהיג הצאן כן נהגת עמך ע״‎י משה ואהרן (וחוזר לתחלת הענין לומר כשאזכור כל אלה אדע כי לא מקוצר יד לא גאלתנו כ״‎א לעורר לבנו לתשובה):

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך